טביליסי אינה רק בירת גאורגיה; היא הזיכרון החי שלה. נוסדה במאה ה-5 לספירה (באופן מסורתי 458-502) על ידי המלך ואחטנג גורגסאלי, שבז הציד שלו הוביל אותו לגילוי המעיינות החמים הטבעיים של העיר — האגדה מספרת על פסיון שנפל למים רותחים וגילה את הנס הגיאותרמי שמתחת — טביליסי שואבת את שמה מהמילה הגאורגית העתיקה 'טבילי', שפירושה חם. מאז הקמתה, האנרגיה הגיאותרמית עיצבה הן את הגיאוגרפיה והן את המיתולוגיה שלה. מעיינות הגופרית של אבאנוטובאני עדיין זורמים בטמפרטורה של כ-40-50 מעלות צלזיוס, ריחם המינרלי בלתי נפרד מזהות העיר, מושכים מטיילים ממרקו פולו ועד אלכסנדר דיומא, שהשתאו מה'אנרגיה הוולקנית' של המים העתיקים האלו
ויקיפדיה: אבאנוטובאני - רובע המרחצאות ההיסטורי.
ממוקמת אסטרטגית לאורך מסדרון דרך המשי בצומת הדרכים של אירופה ואסיה, טביליסי הפכה למעוז נחשק ולכור היתוך תרבותי. העיר נהרסה ונבנתה מחדש כ-29 פעמים לפי ההערכות — על ידי פרסים, ביזנטים, ערבים, מונגולים, עות'מאנים ורוסים — כל פלישה הותירה אחריה שכבות של אדריכלות, אמונה וזיכרון. כנסיות מימי הביניים קמו לצד חאנים; מסגדים חלקו שכונות עם בתי כנסת ובזיליקות ארמניות. הפריצה הפרסית של 1795 הייתה הרסנית במיוחד, אך טביליסי קמה שוב, חוסנה שזור ביסודותיה ממש.
במאה ה-19, תחת האימפריה הרוסית, טביליסי צמחה כבירת התרבות של הקווקז — עיר של בתי אופרה, בתי דפוס, אחוזות אר נובו עם מרפסות עץ מעוטרות, וסלונים אינטלקואליים תוססים שבהם סופרים גאורגים, ארמנים ורוסים דנו בעתיד. התקופה הסובייטית (1921-1991) כפתה שדרות מונומנטליות וצורות ברוטליסטיות כמו בניין משרד סלילת הכבישים המשתרע, אך מתחת לפני השטח פרחו אמנות, שירה והתנגדות בחצרות חבויות ובמועדוני ג'אז. מהפכת הוורדים של 2003 סימנה לידה מחדש מודרנית, והביאה לעידן חדש של זהות אזרחית, פתיחות ואנרגיה יצירתית שממשיכה לפעום בשכונות כמו פבריקה — מפעל תפירה סובייטי לשעבר שהפך למרכז יצירה עירוני.
מבחינה גיאוגרפית, טביליסי שוכנת בעמק נהר דרמטי שנחצב על ידי נהר המטקווארי (קורה), השוכן בין רכס טריאלטי מדרום ורכס סאגוראמו מצפון, שכונותיה מטפסות על צלעות גבעות תלולות ונמסות לתוך מדרונות מיוערים. הגובה נע בין 380 ל-770 מטרים מעל פני הים. האקלים הוא סובטרופי לח: הקיץ חם ותוסס (ממוצע של 25-30 מעלות צלזיוס), החורף קר ומדי פעם מושלג, בעוד האביב והסתיו מביאים אור זהוב, טמפרטורות מתונות ומקצבי פסטיבלים. מיקום העיר מגן עליה מפני רוחות יבשתיות קשות, ויוצר מיקרו-אקלים אידיאלי לייצור יין באזורים הסובבים.
מבחינה אדריכלית, טביליסי היא סתירה מכוונת — בזיליקת אנצ'יסחטי מהמאה ה-6 נמצאת דקות ספורות מגשר השלום המודרני מזכוכית שתוכנן על ידי האדריכל האיטלקי מיקלה דה לוקי; בתי חצר מעץ עם מרפסות מגולפות מורכבות ניצבים מול גלריות אוונגרד; ומעל הכל מתנשאת כיפת הזהב של קתדרלת סאמבה (השילוש הקדוש), שהושלמה ב-2004 כסמל להתחדשות רוחנית פוסט-סובייטית ואחת הכנסיות האורתודוקסיות הגדולות בעולם.
נשמתה של טביליסי היא רב-גונית. גאורגים, ארמנים, אזרים, יהודים, רוסים, יוונים ואחרים חיו כאן יחד במשך מאות שנים, ויצרו תרבות עירונית נדירה של מרחב משותף וזהות רב-שכבתית. בקילומטר רבוע אחד של כיכר מיידאן בטיביליסי העתיקה, כנסייה אורתודוקסית, מסגד, בית כנסת וכנסייה ארמנית ניצבים בסמיכות, מסמלים מאות שנים של סובלנות פרגמטית. ללכת בטיביליסי העתיקה פירושו לנוע דרך ארכיון חי — כזה שבו ההיסטוריה אינה מוצגת מאחורי זכוכית, אלא מבושלת, מושרת, נדונה ונזכרת מדי יום בחצרות ה'אזו' המשותפות, שבהן החיים הפרטיים והקהילתיים מיטשטשים למרקם חברתי אחד.
