אזור צחינוואלי, המוכר היסטורית כסאמאצ'בלו ומהווה חלק ממחוז שידה כארתלי של גאורגיה, הוא טריטוריה בעלת חשיבות היסטורית עמוקה וטרגדיה עכשווית. האזור מוכר בינלאומית כחלק בלתי נפרד מגאורגיה ונמצא תחת כיבוש צבאי רוסי מאז המלחמה ב-2008. השם 'צחינוואלי' מקורו בגאורגית עתיקה ופירושו 'ארץ עצי האלה' (Hornbeams). האזור היה חלק בלתי נפרד מממלכת כארתלי (איבריה) מאז המאה ה-4 לפנה"ס, ונותר בתוך התחום התרבותי הגאורגי לאורך כל תקופת ימי הביניים.
הנוף מעוצב על ידי עמק נהר הליאכווי, הזורם מהקרחונים של רכס הקווקז המרכזי דרומה לאורך 115 קילומטרים. צחינוואלי שוכנת בגובה של כ-860-870 מטר למרגלות הקווקז הגבוה, מוקפת בהרים מיוערים, כרי דשא אלפיניים ועמקי נהרות שבעבר קיימו קהילות חקלאיות וחיברו בין דרום לצפון הקווקז.
המורשת המדיאבלית של האזור מגולמת בכנסיות האורתודוקסיות הגאורגיות שלו. כנסיית ג'ורג' הקדוש בגרי (Geri), מבנה מהמאה ה-6, היא אחד האתרים המקודשים החשובים בגאורגיה. כנסיות חבל ג'אווה (Java) מהתקופה המדיאבלית המאוחרת הן דוגמאות מרכזיות לאדריכלות הכנסייתית הגאורגית. מונומנטים אלו, הנמצאים כיום בשטח הכבוש על ידי רוסיה, רשומים כחלק מהמורשת התרבותית של גאורגיה.
מאז 2008, רוסיה מקדמת תהליך אגרסיבי של 'בורדריזציה' (Borderization) — הצבת גדרות תיל ומחסומים לאורך קווי הגבול המנהליים, תהליך המתועד על ידי משלחת הפיקוח של האיחוד האירופי (EUMM). לתהליך זה השלכות הומניטריות קשות: הגבלת חופש התנועה של תושבים מקומיים, ניתוק גישה לאדמות חקלאיות ומקורות מים, ופיצול כפרים. הקהילה הבינלאומית רואה בבורדריזציה 'סיפוח זוחל' של שטח גאורגי.
כיום, אזור צחינוואלי נותר בלתי נגיש למרבית המטיילים המגיעים משטחה של גאורגיה. עם זאת, המורשת התרבותית שלו — הכנסיות המדיאבליות, עמקי הנהרות והיסטוריית הדו-קיום והסכסוך — ממתינה ליום שבו המחסומים יוסרו והקהילות יוכלו שוב לנוע בחופשיות ב'ארץ עצי האלה'.
